כאב אור ומה שביניהם מחשבות לחנוכה

חנוכה הוא חג של אור

נרות קטנים שמדליקים בחושך, לא בבת אחת אלא לאט, יום אחר יום. בכל שנה מחדש אנחנו חוזרים לאותה פעולה פשוטה ומוכרת, אבל המשמעות שלה עמוקה הרבה יותר ממה שנדמה. בעיניי, חנוכה הוא גם זמן נכון לדבר על כאב. לא רק כאב פיזי, אלא כאב בכלל. כזה שמבקש שיראו אותו, שיתייחסו אליו, ושלא יישאר לבד בחושך.

כאב הוא דבר שאנחנו נוטים להדחיק

זה יעבור, לא נורא, יש אנשים שסובלים יותר. המשפטים האלו אולי נאמרים מכוונה טובה, אבל בפועל הם משאירים את הכאב לבד. וכשכאב נשאר לבד, הוא כמעט תמיד מחמיר. בגוף, בנפש, ובקשר ביניהם.

הרבה נשים שמגיעות אליי לקליניקה חיות עם כאב כבר הרבה זמן. לפעמים זה כאב גב, צוואר או כתפיים, ולפעמים זה כאב שקשה להצביע עליו במדויק. כאב שנמצא שם, מלווה את היום יום, ומשפיע על מצב הרוח, על השינה ועל הביטחון בגוף. לא פעם אני שומעת, התרגלתי לזה. אבל האמת היא שכאב הוא לא משהו שצריך להתרגל אליו. הוא סימן. הוא שפה.

כאן חנוכה נכנס לתמונה

נס פך השמן לא היה נס של שפע, אלא נס של מעט. מעט שמספיק. פך אחד קטן שהדליק אור להרבה יותר זמן ממה שחשבו שאפשר. גם בטיפול בכאב ובתהליך של ריפוי, לא תמיד צריך מהפכה. לפעמים מספיק רגע אחד של הקשבה אמיתית. מגע אחד מדויק. נשימה אחת שבה הגוף מרגיש בטוח.

אור, בעיניי, הוא תשומת לב. כשאנחנו מפנים אור למקום כואב, משהו שם מתחיל להשתנות. לא תמיד הכאב נעלם מיד, אבל הוא מפסיק להיות שקוף. מפסיק להיות מוזנח. וזה שלב קריטי בדרך להקלה.

יש נשים שמפחדות ממגע

לפעמים בגלל חוויה לא טובה, לפעמים בגלל כאב שמתגבר במגע, ולפעמים פשוט כי הגוף כבר הרבה זמן במצב של הגנה. גם זה סוג של חושך. לא חושך רע, אלא חושך שמבקש עדינות. כמו הדלקת נרות בחנוכה, לא מדליקים את כל החנוכייה ביום אחד. מתחילים קטן, בזהירות, ובקצב שמתאים.

עיסוי רפואי

כשהוא נעשה בהקשבה ובכבוד, יכול להיות אור כזה. לא אור מסנוור, אלא אור רך. כזה שאומר לגוף, אני רואה אותך. אני לא נלחמת בך. אני עובדת איתך. הרבה פעמים, ברגע שהגוף מרגיש בטוח, הוא מאפשר שחרור. השרירים מרפים, הנשימה נפתחת, והכאב משנה צורה.

חנוכה גם מזכיר לנו שהחושך לא נעלם לגמרי. הוא עדיין שם, מסביב. אבל הוא כבר לא שולט. האור לא מבטל את החושך, הוא פשוט נותן נקודת אחיזה. כך גם בתהליך טיפולי. המטרה היא לא חיים בלי כאב בכלל, אלא חיים שבהם הכאב לא מנהל אותנו. חיים שיש בהם כלים, תמיכה ותחושה שאנחנו לא לבד עם זה.

לסיכום

אולי זו הזמנה לעצור רגע בחג הזה ולשאול, איפה כואב לי. לא רק בגוף, גם בפנים. ואיזה אור קטן אני יכולה להדליק שם עכשיו. זה יכול להיות טיפול, מנוחה אמיתית, בקשת עזרה, או פשוט הסכמה להרגיש בלי לשפוט.

חנוכה שמח. חג של אור, של הקשבה, ושל צעדים קטנים שמצטברים לדרך שלמה.